אמנית זכוכית, עבודות אמנות לבתי כנסת, ויטראז׳ים, אריחי קרמיקה וזכוכית, סדנאות זכוכית ויודאיקה
תכננתי את אנדרטת צומת בית ליד ואת סביבתה ב-2002. עבדתי על הקמתה ויצרתי את הפסלים במשך 3 שנים.
גובה האנדרטה 30 מטר ומשתרעת על פני 2.5 דונם.
עוברי האורח בכפר יונה יתקשו לפספס את האנדרטה הניצבת בכניסה לעיר. מדובר בסולם אלכסוני 30 מטר אורכו העולה אל-על, עליו ניצבות דמויותיהם של 21 חיילים ואזרח אחד מטפסים, אשר מתפוגגים אל תוך השמיים. הפסל, שנראה חריג ביחס לנוף, הוא צורת הביטוי של האמנית שרה קונפורטי לאותו יום בו אירע הפיגוע הכפול בצומת בית-ליד. 25 שנה עברו מאז היום הנורא ההוא, אך הפצע בלב המשפחות עודנו פתוח.
הפיגוע אירע ב-22 בינואר 1995, בשעה שמונה בבוקר – שעה בה חיילים רבים נהגו לעמוד בתחנת האוטובוס המרכזית שבצומת בית-ליד, בדרכם חזרה מחופשת השבת לבסיסים השונים. מחבל מתאבד לבוש במדי צה"ל נעמד בין החיילים הממתינים ופוצץ חגורת נפץ במשקל של כעשרה ק"ג. לאחר שלוש דקות מחבל שני פוצץ עצמו בין ההרוגים, הפצועים ועוברי האורח שנזעקו לטפל בנפגעי הפיצוץ הראשון. היה זה הפיגוע הכפול הראשון בתולדות המדינה ונהרגו בו 21 חיילים ואזרח אחד.
הפיגוע שהתרחש במרחק קצר מביתה של האמנית שרה קונפורטי, לא השאיר אותה אדישה. "שמעתי את הפיצוץ בזמן אמת, וכשדיברו על האירוע בחדשות הייתה לי תמונה בראש של אנדרטה בו חיילים עולים לשמיים ונעלמים בהדרגה", מספרת קונפורטי. "לאחר השבעה הצעתי את הרעיון לעירייה. אחרי שהתמודדתי בשלושה מכרזים שונים שגם נבחרתי בכולם, העבודה על הפסל התחילה".
לדבריה, הקשר שלה עם המשפחות השכולות נמשך עד היום. "האנדרטה מספרת את סיפור עם ישראל, את מורשתו, את עברו, את תרבותו, את אובדן בניו, את אבל המשפחות, אבל גם את עוצמתו, את החוזק והחוסן הנפשי, את הכוח העצום שבנו. האנדרטה היא סמל לעוצמה הגדולה מהחיים. זוהי אנדרטה שממחישה את האסון שקרה ולא תאפשר לך לשכוח את גודל האסון", אומרת קונפורטי.
תהליך הקמת האנדרטה היה רצוף בבירוקרטיה שהובילה לעיכוב בהקמתה, עד שלפני 17 שנה, ב-2002 סוף כל סוף החלה הבנייה. האנדרטה מארחת קבוצות של אזרחים וחיילים לכנסים רבים ברחבי האודיטוריום הנמצא בצידה של האנדרטה, שבה מספרים את סיפורם של החללים. "לאנדרטה חשיבות רבה עבור המשפחות, שמקיימות בה פעילויות רבות. היה להן חשוב שהמקום ימשוך תיירים ודיפלומטים שבאים לארצנו. האתר ופעולות ההנצחה לא יתנו לעולם לשכוח את המחיר הכבד והנורא אותו משלם עם ישראל להשגת חירותו במדינה".
לאחר הפיגוע הקימו הורי החללים עמותה להנצחת זכר ילדיהם. "המשפחות תיארו התרגשות עצומה בביקור הראשון באנדרטה. הן התרשמו מהזרקורים שמאירים את הפסל בלילה, ומההיכל שלדבריהן משקף את תחושת ההקרבה". אלא שחלק מהמשפחות לא מיהרו לשים פעמיהם באנדרטה. "לחלקם לקח זמן רב להגיע לאתר מחשש שיוצפו בזיכרונות העבר, שאיתם הם מתמודדים בין כה וכה מדי יום", מספרת קונפורטי.
לשמחת ההורים, תושבים רבים מהעיר כפר-יונה ומהיישובים הסמוכים לה לא ממעטים לבקר במקום. קונפורטי אומרת כי ההורים השכולים מתרגשים לנוכח ההיענות של המתנדבים לתרום למקום. לדבריהם, לולא המתנדבים, אשר תורמים ממרצם, מזמנם ומניסיונם, הפעלת האתר ושימור הזיכרון של יקיריהם לא היו מתאפשרים.
כ-500 מטרים מצומת בית ליד, ליד הכביש הראשי, ניצבת האנדרטה. הפסל המפורסם אשר מתנשא לגובה של 30 מטר, עשוי משלד ברזל ועליו שכבות רבות של צירוף חומרים שהמציאה האמנית, דבקים שונים, פיברגלס וחומרי איטום. הוא מורכב מ-21 דמויות של חיילים המטפסים על סולם לשמיים, ואיתם אזרח אחד. העבודה על הפסל נמשכה שלוש שנים ולוותה באתגרים רבים. "נאלצתי לפנות לעשרה מהנדסים שונים עד שמצאתי מהנדס שהסכים להרכיב את האנדרטה לפי התוכנית שעיצבתי ללא עמוד תמיכה בין הסולם לבין האדמה, בגלל המורכבות של הזווית החדה והמשקל הרב של הפסלים. המהנדס האמיץ שהסכים, הסביר לי שאי אפשר שכל הפסלים יהיו עשוים רק מברזל בגלל המשקל שלהם אז מצאתי פתרונות יצירתיים. גם לאחר ההפחתה במשקל, כל פסל שוקל כ-100 קילו. לבסוף הוחלט על חפירת עשרות מטרים ומיקום סולם הברזל עמוק באדמה כדי להשאיר את הזווית חדה כמו שדמיינתי".
לקונפורטי הוקצה מקלט עירוני לעבודה על הפסל בקרבת מקום מגוריה בו עבדה במשך שלוש שנים על 22 הפסלים, עד לחורף גשום אחד בו הצפה גדולה והיה חשש להרס הפסלים, כתוצאה מהמים שכיסו את המקלט לחלוטין. אך לאחר נסיון זה שלא נגרם אף פגם או נזק בשום פסל יכלה קונפורטי לנשום לרווחה, שהפסלים עמידים לתנאי חוץ. לאחר הדרך רצופת האתגרים הפסל הוקם בהצלחה בצומת בית-ליד, וחודש לאחרונה לאחר 25 שנה ביוזמתה של קונפורטי. "הציפוי שעל הפסלים ירד בשל תנאי מזג האוויר ואולי מבקרים רבים נגעו באנדרטה לאורך השנים. הפסל המקורי שהיה בצבעי חום ואדמה התכסה בירוקת, מה שנתן לי השראה לשנות את הצבעים בגרסה המחודשת של הפסל.
היום הפסלים שגם צבועים בצבעי המקור חום חאקי מכוסים גם בצבע ירקרק צהבהב שמשתלב עם דמויות החיילים, ומתפוגג עם העלייה לשמיים". גם הסולם נצבע מחדש בסיועם של עובדי התעשייה האווירית, בסיועם של חברות בעלות משאיות מנוף סל שהשאילו את המשאיות והנהגים לצורך הפרויקט והתגייסו לעבודה, שכללה את שינוי הצבע של הסולם מאדום חום בוהק לתכלת לבנבן שמשתלב עם השמיים.
"במשך שנים רבות הרגשתי שהסולם 'גונב את ההצגה'. בגרסה החדשה המטרה הייתה שהוא יהיה כמעט בלתי נראה". במקום נבנה לפי התוכנית של קונפורטי גם אולם זיכרון תת קרקעי בו הונחו 22 פינות זיכרון שהוקדשו לכל אחד מן החללים. לצד האולם והאנדרטה, ניצב אמפי-תיאטרון (גם לפי תוכניתה של האמנית) המכיל כ-300 מקומות ישיבה בתוך גן צומח, ובצמוד לאתר יש מגרש חניה מרווח. הקשר של קונפורטי עם המשפחות השכולות נמשך עד היום, ולאחרונה התקיים טקס לכבוד חידוש האנדרטה בו השתתפו המשפחות והמתנדבים שסייעו בשיפוצה.
החיוך והצחוק המתגלגל של האמנית, בשילוב עם הצבעוניות של יצירותיה, לא מסגירים את הרקע ממנו הגיעה קונפורטי. היא נולדה בשנת 1946, בת בכורה למנשה ורחל פישלר, זוג ניצולי שואה שברחו מאושוויץ ואיבדו את משפחתם במלחמה. "כבת להורים ניצולי שואה לא הייתי אומרת שהייתה לי ילדות מאושרת או עליזה. ההורים שלי לא היו צעירים כשנולדתי ואבי איבד שלושה בנים ואישה בשואה. אמי הייתה מספרת לי שהייתה אוכלת עלים מהעצים. לחיות בצל ההורים שלי לא היה קל.
אני זוכרת שכבר בתקופת הגן, המפלט שלי היה אומנות. בבית הספר כל המחברות שלי היו מכוסות בציורים. כשגדלתי, הקירות של המסדרונות כבר היו מכוסים בציורים. כשהיו משברים בחיי הציור היה המוצא שלי. אני לא זוכרת תקופה שבה לא ציירתי, זה דבר שבא באופן אוטומטי אצלי – תוך כדי מחשבה היד מתחילה לקשקש", משתפת. היא מספרת שהשנים הראשונות בארץ לא היו קלות. "עלינו לארץ כשהייתי בת שנתיים.
הוריי ברחו מפולין לדרום רוסיה ועלו בספינה. לא ידעתי את השפה והיו מדברים איתי רק יידיש. ההורים שלי בקושי דיברו עברית במשך הרבה שנים. גרנו בדירה שכורה בעיר התחתית בחיפה. אבי היה מגדל אפרוחים ותרנגולים בחצר, והיה עוני נוראי. היינו אוכלים כל השבוע לחם ותפוחי אדמה ורק פעם בשבוע היה בשר. אבי היה הולך לחפש עבודה כל יום וחוזר הביתה בידיים ריקות. אמא שלי לא הייתה אדם רגוע, והיו לה המון פחדים ודאגות בגלל הטראומה שעברה", ממשיכה. יצירותיה הושפעו רבות מתקופה זאת ומהחוויות שעברו הוריה . כשאני עומדת בפני פרוייקט חדש או עבודת אמנות חדשה – "אני חולמת על זה בלילה וקמה עם זה בבוקר", מספרת קונפורטי. "אני רואה בכל עבודת אמנות שאני יוצרת נמצאת פיסה מנשמתי".
קישור לויקיפדיה על הפיגוע של חללי צומת בית ליד
אתר ההנצחה של חללי בית ליד בפייסבוק
קישור לפוסט שהעליתי בפייסבוק בהקשר לאנדרטה שיצרתי ועיצבתי
יום הזכרון 2016 בשטח האנדרטה,
"ריגשה אותנו בנוכחותה שרה קונפורטי האמנית פסלת שבנתה את האנדרטה
ושפנתה אל הקהל בדברים מהלב…"
כל כך מרגש
קישור לכתבה שהתפרסמה ב-YNET בהקשר לאנדרטת צומת בית ליד- באדיבות אתר YNET –
אנדרטת צומת בית ליד הוקמה ב-2002 ויצרתי אותה במשך 3 שנים. גובה האנדרטה 30 מטר ומשתרעת על פני 2.5 דונם. נדרשתי לתכנן את האנדרטה וכן את שטח הסביבה סביב האנדרטה.
בניתי אנדרטה זו עם הרבה מאד יראת כבוד, עבודה פיזית על אנושית ותקציב מינימאלי – 22 דמויות העולות על סולם כלפי מעלה, הולכות וקטנות לזכר 22 החיילים שנרצחו בצומת בית ליד על ידי החבלנים. את החומה הוסיפה הארכיטקטית על דעת עצמה ולמרות התנגדותי ותכנוני המקורי שהוסכם עליו בכתב עם העמותה. כל דמות מייצגת חייל שאיננו עוד.
בדגם שיצרתי ומהווה חלק בלתי נפרד מההסכם תכננתי בנוסף לאמפיתיאטרון ובנוסף לאולם ההנצחה התת קרקעי גם משטחי דשא ומזרקות על מנת שכל המתחם יהיה שוקק חיים והומה בכל ימות השנה.
המסר שרציתי להעביר בבניית האנדרטה הוא ביטוי הכוח והעוצמה שאי אפשר להתעלם ממנו. רציתי לומר- אנחנו גדולים מהחיים, אף אחד לא יוכל לנו. כמה שיכו בנו, אנו נתגבר ונוכל להם. זכותנו לחיות כאן, ואנו לא נעלם, אנו כאן.
ואכן התגובות שאני מקבלת מאז הקמת האנדרטה, על כך שאי אפשר להישאר אדישים למראה ולמה שהיא מייצגת בלשון המעטה, מוכיח לי מדי יום שמטרתי הושגה.
1- כיצד נעשתה בחירת האנדרטה
2- מדוע דווקא נבחרה האנדרטה הזו
3- מתי קם הרעיון של בניית אתר הנצחה שלם
4- מה האנדרטה והאתר רוצים לבטא
5- האם המטרות והמסר אכן עוברים
6- אילו קשיים היו בדרך
7- לדעתך, מהי הנצחה בישראל
אלו הן שאלות שנשאלתי לצורך עבודת במסגרת אוניברסיטת בן גוריון. להלן תשובותי:
1 – כיצד נעשתה בחירת האנדרטה
בחירת האנדרטה נעשתה על ידי מכרז ותחרות שפרסמה מועצת כפר יונה בשיתוף עם ההורים השכולים – חברי העמותה להנצחת אנדרטת צומת בית ליד.
כל אמן בארץ יכול היה להשתתף ולהגיש הצעה בהתאם לקריטריונים שנקבעו מראש ואשר פורסמו לכל דכפין.
לאחר שנבחרתי ברוב קולות, צלצלו אלי והזמינו אותי לחתימה על חוזה-הסכם.
כחצי שעה לפני יציאתי מהבית לחתימה על ההסכם צלצלו אלי והודיעו לי שפותחים שוב את המכרז-את התחרות לקהל הרחב. בסודי סודות סופר לי שניסו לשתף אמן נוסף שהיה אחד מקרובי משפחה של אחת המשפחות השכולות.
גם לאחר התחרות השנייה נבחרתי ברוב קולות ונבחרתי שוב.
2 – מדוע דווקא נבחרה האנדרטה הזו
אנדרטה זו נבחרה מכיוון שרוב המשפחות השכולות, חברי המועצה וההנהלה אשר היו מעורבים בבחירת היצירה, אהבו אותה והעדיפו אותה על פני כל עבודה אחרת שהוצעה להם.
3 – מתי קם הרעיון של בניית אתר הנצחה שלם?
לאחר פרסום התחרות, בחרו בי ובאמן נוסף.
הפעם נתבקשנו ליצור מודל ולתכנן גם את פני השטח והסביבה עליה תוקם האנדרטה.
4 – מה האנדרטה והאתר רוצים לבטא?
האנדרטה מבחינתי מבטאת בצורה ויזואלית את הטרגדיה הנוראית שאירעה. בחרתי את אופן בניית הדמויות, אופי הדמויות, גודלם, סגנונם, הצבתם על פני הסולם – על מנת לבטא את רחשי לבם של אלה שנשארו כאן.
כפי שהתבטאה אחת מגולשי אתר דה מרקר (א. אלה) ואשר מצוטט כאן:
"אנדרטה המביעה ללא מילים וללא צלילים את רחשי הלב.
אומנם איננו יודעים את צורת הנשמה בעלותה למעלה, אך זו הדרך שלנו, בני התמותה, לצייר את הנפש.
אמנית בחסד עליון, אשר יודעת לתמצת באנדרטה את תחושות הלב, של מי שנשאר, לגבי ההולך.
ישר כח. "
אנדרטה זו נועדה להיות סמל כללי בארץ, האנדרטה נועדה לבטא עוצמה, כוח, חוזק הגדול מהחיים, תזכורת עבורנו, למי שנשאר כאן, לבל נשכח…
למרות גודלה של האנדרטה – כ-30 מטר גובה, לא הסכמתי לצרף תמיכה לסולם האלכסוני, על מנת לתת תחושה חזקה לכל הסצינה – תחושה של כובד עצום ועם זאת ריחוף באוויר…אין כוח כובד….מעין הרגשה של על טבעי.
מה שרציתי לתאר בעצם הוא את כוחו ועוצמתו של העם היהודי, שלמרות כל הפגיעות והמכות, אנחנו נמשיך ונהיה גדולים מהחיים ואף אחד לא יוכל לנו. עוצמה, חוזק וגבורה, זה מה רציתי לתאר, נצחיות ואינסוף כהיפוך למוות וחידלון, זיכרון שלא ימוש, על ידי הנצחה – הנצחת היקרים שאינם עוד.
הדמויות עצמן הולכות וקטנות, הולכות ונעלמות, ככל שהן מתרחקות על פני הסולם.
הדמות הראשונה היא הגבוהה ביותר כ-2 מטר
הדמות האחרונה בקצה הסולם היא הנמוכה ביותר.
כל דמות נמוכה יותר מהדמות הקודמת לה.
5 – האם המטרות והמסר עוברים?
שאלה זו צריך לשאול
את הנוסעים מדי יום וחולפים על פני האנדרטה,
את כל הפונים אלי כמעט מדי יום בתגובות מחמיאות,
את אלו שבחרו בתמונות האנדרטה לבטא סמל בספרי לימוד בארה"ב
את אלו שבחרו בצילומים לספרי לימוד גם כאן בארץ לבטא חלק מעצמנו…
את אלו שפנו אלי בבקשה לכתוב ספרים על האנדרטה,
את מדריכי הטיולים שפונים אלי…
את הגולשים באתר…מצ"ב לינק לקריאת תגובותיהם.
להלן אחת מהתגובות שרשמה לי בטי בבלוג שלי –
שרה..את פשוט גדולה מהחיים..את יודעת יש באנדרטה הזו משהו שהוא הרבה יותר ממנציח..יש משהו
שעולה אל על …לשמיים….את הצלחת להכניס פה משהו …אולי אלוהי….
בטי
סרטון וידיאו מתוך חדשות ערוץ 1 בטלויזיה בתאריך 2.1.2015
מתוך פוסט בפייסבוק שכתבה אורנה אורבך תאומי 29.3.2015
לזכור לעד. מרטיט נפש. (22 חיילים ואזרח עולים השמימה). יד לזכר החיילים שנהרגו בפיגוע הכפול בצומת בית ליד . לפני 20 שנה.1995, אירע פיגוע ההתאבדות הכפול בצומת בית ליד, בו קיפחו את חייהם 22 איש. הפיגוע הראשון התרחש ביום א. בבוקר חיילים רבים עמדו בתחנות האוטובוסים בצומת בדרכם חזרה לבסיסם. מחבל מתאבד לבוש מדים נעמד ביניהם ופוצץ חגורת נפץ. לאחר כ- 3 דקות פוצץ עצמו מחבל שני בין החיילים, הפצועים ועוברי האורח שמיהרו לטפל בנפגעי הפיצוץ הראשון. בשני הפיגועים נהרגו 21 חיילים ואזרח אחד. ארגון הג'יהאד האיסלאמי נטל אחריות לפיגוע וטען כי מטען שלישי היה אמור להתפוצץ אולם המחבל לא הגיע. לאחר כשנה אותר המטען בקרבת מקום ונוטרל.
זו ישראל שנושאת איתה כה הרבה זכרונות…
אחרי קשיים הוקמה במקום אנדרטת זכרון בעיצוב הפסלת המוכשרת שרה קונפורטי ובה פסל מתכת של 22 דמויות העולות השמיימה. עצוב.
אנדרטה מצמררת. הכי חזקה שראיתי